Joan Baez- Diamonds & Rust

בואו נעשה שניה ניסוי מחשבתי, דמיינו עולם של מוזיקה פשוטה, בלי סינטיסייזרים מיוחדים או גיטרות חשמליות. בלי ביטים מורכבים, בלי משחקים של 5 שמיניות או יצירה שמורכבת ב15 רבדים עם ליווי של 100 נגנים. עולם שבו המנגינות פשוטות וקלילות, זורמות כמו נחל צלול ולא מסתבכות בקצב מסובך או מבנה מורכב. עולם שבו כלי נגינה אקוסטיים כמו גיטרה, כינור או בנג'ו שולטים, מנגינות קליטות מספרות סיפורים מרתקים, ומילים נוגעות ללב מתארות את החיים כמו שהם. האם אתם מוצאים את עצמכם בעולם כזה? האם אתם משתוקקים לפשטות, לאותנטיות, לכנות?

בעידן הפוסט מודרניסטי של ימינו, בו משמעות מקורית מטשטשת והכל הופך להעתק של העתק, ואנו מופצצים בלי סוף בגירויים חושיים מורכבים, עולה הצורך העמוק לחזור אל השורשים. הפולק נותן לנו מסע בזמן לעולם אחר, עולם אולי קצת יותר תמים ונקי ממניירות. הוא מחזיר אותנו בזמן, לזמן אולי קצת יותר תמים ונותן לנו מפלט מההמולה והרעש של החיים המודרניים. קצת מאפשר לנו למצוא שלווה, התבוננות וחיבור פנימי עמוק.

בהיסטוריה העשירה של מוזיקת פולק, מעט שמות בולטים כמו ג'ואן באאז. ילידת סטטן איילנד, ניו יורק, לאב מקסיקני ואם אמריקאית, גדלה באאז בקהילה של קוואקרים (האלו של השיבולת שועל), קבוצה דתית המדגישה ערכים של קהילה, שוויון ופציפיזם. השפעות אלו עיצבו רבות את נושאי שיריה ופעילותה הפוליטית לאורך השנים.פריצתה הגיעה בגיל צעיר, כשהייתה בת 18 בלבד. הופעתה בפסטיבל ניופורט בשנת 1960 זכתה לשבחים רבים, ו-Time Magazine אף הכתיר אותה כאמנית הפולק המובילה של אותה תקופה. לאורך הקריירה שלה, שילבה באאז בהופעותיה ובשיריה הן מוזיקה מקורית והן עיבודים לשירים עממיים, תוך שהיא מעבירה מסרים של צדק חברתי, שלום ושוויון.

"When I think of god I think of earth as a very small thing. Then I think of myself hardly as speck. Then I see there’s no use for this tiny dot to spend its small life doing things for itself. That is what I believe"

ג'ואן באאז לא רק הייתה זמרת מוכשרת, אלא גם אקטיביסטית פוליטית נלהבת. עוד בנעוריה, הושפעה עמוקות מנאום "יש לי חלום" המפורסם של מרטין לותר קינג ג'וניור, בו קרא למאבק לא אלים ולשינוי חברתי מלמטה. השראה זו הובילה אותה להשתתף במגוון מחאות, מחאות לזכויות השחורים וגם המחאות נגד מלחמת ויאטנם.

בתחילת שנות ה-60, במהלך אחת מהמחאות הללו, פגשה באאז את בוב דילן, שהיה אז כוכב עולה. באאז, שכבר זכתה להכרה רחבה, נמשכה לטקסטים המחאתיים ולמוזיקה הייחודית של דילן. במרה הפכו לאחד הזוגות המפורסמים ביותר בתרבות הפופולרית וההצלחה המשותפת תרמה רבות לקריירה של שניהם. דילן, שהיה בתחילת דרכו, זכה לחשיפה משמעותית בזכות קשריו עם באאז, וביחד הפכו לאייקונים של תנועת הנגד.

מערכת היחסים שלהם לא החזיקה מעמד לאורך זמן. בשנת 1965 נפרדו באאז ודילן, כשברקע השינויים שחלו בקריירה של דילן, שהפך לסופרסטאר עולמי ונטש בהדרגה את המוזיקה המחאתית. למרות פרידתם, באאז המשיכה לכבד את דילן ואת יצירתו. היא ביצעה את שיריו בהופעותיה לאורך השנים, ואף התאחדו שוב בשנת 1975 עבור סיבוב הופעות משותף בשם Rolling Thunder Revue, שהונצח בסרט דוקומנטרי מאת מרטין סקורסזה שהוא אחד מהסבבי ההופעות הגדולים בהיסטוריה.

דווקא לאחר כל התקופה האקטיביסית שלה באאז קצת החליטה לשנות כיון ולהוציא את אחד מהאלבומים הגדולים שלה Diamond and rust. באז כבר הייתה עם רפרטואר מאוד מרשים כשהיא באה להוציא את האלבום הזה. והאלבום הזה הוא מאוד שונה משאר האלבומים שלה, רובו מורכב מקאברים ומחוות לגודלי אמני הFolk, ובמקום שירי מחאה הנושא לכל אורך האלבום הוא הדינמיקה שלה מול האוהבים שלה.

"​​The diamond and rust album, I said to myself this is not going to be a political album, let’s just do music for once. It possibly the best album I’ve ever done, and I should learn something from that. That I like the result of putting strong effort into music"

השיר הראשון באלבום"Diamond and rust" שהוא גם שיר הנושא, מתחיל ישר לדבר על הפיל שבחדר, על מערכת היחסים הבעייתית שלה עם ״בובי״. כמה הערכה יש לה אליו עדין למרות כל השנים שעברו ומנגד איך הוא עדין רודף אותה. המילים האינטרוספקטיביות והמלודיה הנוקבת של באאז מושכות אותנו לעולם של מורכבות רגשית, שבו אהבה וחרטה שזורות זו בזו.

"Now you're telling me You're not nostalgic Then give me another word for it You, who are so good with words And at keeping things vague 'Cause I need some of that vagueness now It's all come back too clearly Yes I loved you dearly And if you're offering me diamonds and rust I've alredy paid"

אסופת השירים שבאאז החליטה לעשות להם קאבר לאלבום מעניינת מאוד. זה מין אסופה של שירי פולק שמהווה כמו איזה מין סיור להלך רוח של מיטבהאמנים באותה תקופה. בFountain of Sorrow שנכתב במקור על ידי Jackson Browne היא נותנת לו גרסה אחרת, יותר פגיעה ונותנת תחושה לשומע שהיא כתבה אותו בעצמה. Never Dreamed You'd Leave in Summer של Stevie Wonder היא נותנת לו תעצומות אחרות ועוד לאומן שנחשב בעיני רבים שצריך לשבת באותם כסאות שבהם ישב מוצרט. שעבור כל השירים האלו מה שאופף מעליהן זו התחושה של הפרידה והאהבה שהייתה ואיננה שם יותר.

"Fountain of sorrow, fountain of light You've known that hollow sound of your own steps in flight"

אחד הקאברים היפים באלבום זה לשיר Simple Twist of Fate של דילן שהפכה אותו משיר רגוע עם מלודיה עצובה, לשיר עם מקצב מהיר ואנרגיה יותר גבוהה. אולי יש בזה מין האמרה של הבן אדם בצד השני של השירים של דילן. באמצע השיר פתאום באאז יורדת לנמוכים ונשמע כאילו היא עושה חיקוי של דילן, בדיוק בחלק שבו הוא מדבר על זה שהוא מרגיש emptiness inside.

"People tells me its a crime to feel to much to one person at one time”

ואז פתאום אנחנו הופכים את התקליט ואחרי כל השירים על הפרידהיש פתאום נקודה של אור, בקאבר המושלם ל Blue sky. באאז משרה בנו תקווה מחדש לאהבה, למרות כל הפגיעות והחרא שספגה פתאום אנחנו נחשפים למידה של אופטימיות ואיזו שמחה פשוטה על מה שיש, על האהבה.

"You’re my blue sky, you’re my sunny day, long you know , turn your love my way”

משם אנחנו נמשיך לדבר על האהבה אבל לבסוף האלבום נחתם בדואט עם Joni Mitchell הגדולה בשיר Dida שהוא פשוט הוכחה לוירטאוזיות של הזוג. היכולות הווקאליות המרשימות שלה לזמר, וגוני שמוסיפה את קולות הרקע שלה בצורה הרמונית ומושלמת שברקע הלהקה מתפקדת כמו איזו להקת גאם עם גאזשנכנס ויוצא כמין טנגו כזה שמנכיח את כל הצדדים.

האלבום הזה הוא לא רק אסופת שירים יפים עם גיטרה, זה עולם שלם, מלא באנשים מיוחדים, סיפורים מרתקים ואווירה מיוחדת. השירים באלבום גורמים לך לחשוב, להרגיש ולהתחבר לעולם סביבך לחוות בצורה כנה ואותנטית את מכלול אמני הפולק בביצוע של מלאכית. אפשר לחשוב על האלבום הזה כמו על מדריך טיולים אישי. כל שיר לוקח אותך למקום אחר, מתוודע לאומן אחר וחווה רגשות חדשים ישנים.

ובהקשר של יום השואה אני אחתום במנטרה שגם ברגעים הכי קשים בחיים שמעתי אותה והאמנתי בה בכל ליבי שבאמת "We shall overcome".

האזנה נעימה, שנדע רק בשורות טובות ואמן שהחטופים כבר יחזרו הביתה.