Tom Waits - closing time

השבוע חגגנו את יום האהבה, 14 בפברואר, ותהיתי: למה אנחנו קוראים לו "ולנטיין"? הרי אין לנו יום כעס (טוב, יש יום זעם, אבל בקשה לא להכנס לקטנות בסדר). למה דווקא לאהבה יש יום מיוחד? תהיתי מה המקור של החג, אחרי מחקר עומק הכולל כניסה לויקיפדיה, כתבה בבלייזר על ״12 הנשים הכי שוות במאה ה21״ ולפחות צפייה ב2 סרטוני יוטיוב של איך להתחיל עם נשים אסכם לכם את עיקרי הדברים. כמו כל דבר בהיסטוריה המערבית יום ולנטיין החל כציון נוצרי לזכרו של ולנטינוס הקדוש ובעת היותר מודרנית החג הפך בתרבות העממית כיום ציון לאהבה רומנטית יש הרבה תיאוריות לאיך זה קרה אבל אני לא היסטוריון ונראה לי תשמעו פרק של the rest is history ותדעו יותר מאיזה חרטטן בפייסבוק .

״מסופר כי אחד מקדושים אלה השיא חיילים רומים נוצרים שנרדפו מפאת דתם בתקופת הקיסר קלאודיוס השני גותיקוס, ובעקבות כך הוצא להורג. לפני מותו כתב מכתב לבת סוהר, שעמה היה מיודד, לאחר שריפאהּ מעיוורון, וחתם "שלך, ולנטינוס". במשך השנים נעשה ולנטינוס לפטרון האוהבים״

בעוד זוגות ברחבי העולם חוגגים את אהבתם בחג הרומנטי הזה, חשוב לזכור שלא לכל סיפור אהבה יש סוף שמח. עבור חלקם, יום האהבה הוא תזכורת מכאיבה לאהבה שאבדה, למערכות יחסים שהתפרקו וללבבות שנשברו. לכן, בגלל שאני בן אדם ציני בצורה בלתי רגילה ובלי יכולת להכיל בצורה לא ביקורתית את התומריאדה שיש סביב היום הזה חשבתי מה יהיה האלבום הכי מתאים שאוכל לכתוב עליו שלא יגרום לי לחלחלה בכל הגוף. כאן נכנס טום ווייטס, הטרובדור בעל הקול החצצי, שמוזיקתו מדברת לנשמה של שבורי הלב. אלבום הבכורה שלו, "Closing Time", הוא יצירת מופת של מלנכוליה וכמיהה, המתאימה באופן מושלם לאלו שעוברים את המים הסוערים של כאב לב. לפני שאתחיל להרחיב על האלבום הנפלא הזה, אציין שגיל מטוס עשה תוכנית מעולה על האלבום, הרבה יותר ממליץ לשמוע אותה.

בנוף המוזיקה המשתנה ללא הרף, ישנם אלבומים שעומדים כמצבות למהות של תקופה, לוכדים את רוחה בדרך שחוצה את הזמן. אלבום הבכורה של טום ווייטס, "Closing Time", הוא אחת מיצירות המופת הללו. יצא ב-1973, והיה כמעין הקדמה מרגשת לתערובת הייחודית של ג'אז, בלוז ופולק של ווייטס, והניח את הבסיס לקריירה האגדית שלו. אולי מה שעושה את "Closing Time" באמת נצחי היא האוניברסליות שלו. בעוד שהאלבום מושרש ללא ספק בסצנת המוזיקה של לוס אנג'לס בשנות ה-70, הנושאים שלו של אהבה, אובדן רלוונטיים היום כמו לפני כמעט חמישה עשורים. בעידן של שינויים בלתי פוסקים וחוסר ודאות, יש משהו מנחם בביקור חוזר בקולו העייף של ווייטס ובידיעה שגם אם העולם משתנה הרבה, כמה אמתות נותרות קבועות.

בליבו, "Closing Time" הוא מסע דרך הסמטאות המעושנות והחשוכות למחצה של החוויה האנושית. מהגעגוע העגום של "Ol' 55" ועד לבלדות האבל של "Martha", ווייטס רוקח שטיח של רגשות שמוביל בקרב מאזינים לתהודה ברמה עמוקה ואישית. כל שיר מרגיש כמו צילום מוקפא של רגע בזמן, לוכד את היופי והכאב של החיים בכל הווייתם. ב-"Grapefruit Moon", ווייטס מצייר תמונה חיה של אהבה אבודה והחיפוש אחר גאולה. המנגינה המלנכולית ומילות השיר המעוררות מציירות את כאב הלב ואת התשוקה להזדמנות שנייה. אך למרות החושך, יש ניצוץ של תקווה כשהמספר הראשי מוצא נחמה ביופי של הטבע - ירח אשכולית תלוי בשמיים . ומנגד ב"Lonely" בלדה מלאת נשמה חוקר את מעמקי הבדידות והניכור. עם המנגינה הנוגה והמילים העוקצניות שלה, השיר לוכד את הכאב של ההרגשה מנותקת מהעולם ומתגעגעת לקשר אנושי. עם זאת, בתיאור הבדידות, "Lonely" גם מציעה אמפתיה והבנה לאנשים שנאבקים. זו תזכורת שבדידות היא חוויה אוניברסלית, וגם ברגעים הכי קשים שלנו, אנחנו אף פעם לא לבד באמת. ובו זמנית "Ice Cream Man" מספק סטייה מהנעימות האינטרוספקטיביות יותר באלבום, ומציג את הצד המשחקי של ווייטס. השיר מספר את סיפורו של מוכר גלידה לא שגרתי שמשוטט ברחובות בלילה, ומציע ממתקים מתוקים לאנשים שזקוקים לנחמה. למרות שהוא לכאורה קליל, "Ice Cream Man" נושא מסר עמוק יותר על החשיבות של מציאת רגעי שמחה וקשר בעיצומו של קושי. זו תזכורת שגם בתקופות הכי חשוכות, עדיין יש סיבות לחייך ורגעים מתוקים בלתי צפויים למצוא.

"Closing Time" אינו רק על כאב לב; הוא גם על חוסן. למרות הכאב של אהבה אבודה, האלבום משקף את היכולת האנושית להתמיד ולהתגבר. דרך השירים "Martha" ו-"I Hope That I Don't Fall in Love With You", ווייטס ממחיש את החוסן הזה על ידי צלילה לתוך המורכבות של אהבה וכמיהה. ב-"Martha", הגיבור פונה לאהבה ישנה, ומחזיר את הגלגל אחורה אל העבר המשותף שלהם.(כתבתי עליו כבר בהרחבה) זוהי תזכורת נוגעת ללב שגם מול אהבה אבודה, הזיכרונות נשארים ומעצבים את מי שאנחנו ואת מהלך מערכות היחסים העתידיות שלנו. באותו אופן, "I Hope That I Don't Fall in Love With You" לוכד את הפגיעות של פתיחת הלב לאהבה למרות הפחד להיפגע. על ידי הכרה ברגשות אלה, ווייטס מעודד את המאזין לחבק את הפגיעות שלו ולמצוא כוח ביכולת שלו לאהוב שוב.

"Well, I hope that I don't fall in love with you 'Cause falling in love just makes me blue Well, the music plays and you display your heart for me to see I had a beer and now I hear you calling out for me And I hope that I don't fall in love with you"

הכריכה של האלבום שבו נראה טום לבד ליד שולחן, הצללית שלו מוארת באור רך ומפוזר. היציבה שלו רגועה אך מהורהרת, מעבירה תחושה של התבוננות פנימית ומלנכוליה כאילו עבד בבר וסגרו עליו את ההופעה משתלבת באופן הרמוני השיר המלודי "Closing Time" שחותם אותו. בעזרת מנגינת הפסנתר העצובה והקול העייף של ווייטס, השיר לוכד את המהות המתוק-מרירה של פרידה מאהבה שלא נועדה להיות. זו תזכורת שלפעמים, לא משנה כמה ננסה, כמה דלתות חייבות להיסגר כדי שאחרות יוכלו להיפתח. מאחל לכם כולכם שביום האהבה הבא תהיו פחות צינים ויותר מלאי אהבה.