“Youth” -Matisyahu

"שמע, אם הוא היה לוקח את עצמו ברצינות, הוא היה סופרסטאר", סיכם אחי את ההופעה של מתיסיהו שהיינו בה לפני חודש. זה היה אחד מהמופעים הטובים שראיתי בחיי. מעולם לא ראיתי מישהו כל כך טבעי על הבמה, כל כך לא מתאמץ ובו-זמנית כובש את כל עולמך ובמשך שעתיים מצליח לייצר חוויה רוחנית אחרת. כמובן שעדיין לא נוצרה אוזן אנושית שיכולה להבין אפילו חצי מהמלמולים של ראפ הרגאיי שלו, אבל פה ושם בין עשרות המסרים שהוא יורה לאוויר, הוא מצליח לירות חץ ישר ללב ולפתוח אותו לרווחה. אפילו "One Day", שיר כל כך קלישאתי ומרוחק, מצליח באותה סיטואציה לתפקד כמו תפילה כנה וחזקה מהמקום הכי טהור. מתיסיהו הגיע לארץ בתקופה לא פשוטה ועשה מופע שהכנסותיו הלכו למשפחות החטופים - אקט שמאוד לא מובן בעיני, במיוחד לאחר המסע שהוא עבר. (ביקורת על המופע)

"All my life, I've been waitin' for I've been prayin' for, for the people to say That we don't wanna fight no more There'll be no more wars, and our children will play"

תמיד כשאני נזכר בבר מצווה שלי, אני חושב שהטקס הזה סופר מוזר. למה ילד בן 13 צריך לעשות אירוע בכפר המכביה ולהזמין 500 חברים של ההורים? אישית, לא הרגשתי שגיל 13 הוא הגיל שבו הפכתי "לגבר" וקיבלתי עלי "עול תורה ומצוות". כל האירוע הזה מוזר מאוד בעיני, אבל נשים את זה בצד. כחלק מהאירוע, הזמנו דיג'יי והוא שאל אותי, כנער הבר מצווה, מה הסגנון המוזיקלי שלי. הוא הביא לי רשימה של כ-2000 שירים וביקש שאבחר. בחרתי כ-50 שירים, כשהקו המנחה היה האם אי פעם שמעתי אותם. איזה ילד בן 13 יש לו באמת טעם מוזיקלי שלא מסתכם בגרין די, במקרה הטוב? בגלל ההבנה העמוקה שאני לא מבין, הלכתי להתייעצות עם אחותי. היא אמרה שלפחות 90% מהשירים שבחרתי הם בגדר מוזיקה שהאוזן האנושית "לא יכולה להכיל" (בדיעבד, אני חושב ש-120% מהם לא הייתי מוכן לשמוע היום). היא לא אהבה בכלל את הרשימה שהוא הביא לי והחליטה ליצור משלה, תוך כדי שהיא מציעה לי פה ושם כל מיני דברים. אחד מהאמנים שהיא הציעה היה מתיסיהו. אוטומטית פסלתי אותו על הסף כי הוא "חרדי". מה אני צריך מוזיקה חסידית בבר מצווה שלי? כבר אז הרגשתי יותר חיבור לביטלס מאשר לשוואקי. מאוד סלדתי ממוזיקה חסידית. היא נתפסה בעיני כנחותה, כי היא יצגה תרבות נחותה. מצחיק כמה הניתוק מהתפיסה הדתית המסורתית תפס מקום כבר אז, בצורה מאוד ילדותית.

מת'יסיהו, במקור מתיו פול מילר, נולד בפנסילבניה למשפחה יהודית חילונית אמריקאית. בגיל ההתבגרות החליט לראשונה להיפתח ליהדות האורתודוקסית והחל בתהליך של חזרה בתשובה. לבסוף, לקראת סוף לימודיו בניו סקול, החליט לחזור בתשובה באופן רשמי, במקביל לתהליך שעבר חברו ללימודים ושותפו המוזיקלי בעתיד, הסקסופוניסט דניאל זמיר. לאחר הצלחה חסרת תקדים, במהלכה הפך לאחד מהאמנים החרדים היחידים שקיבלו הכרה בינלאומית, עבר מת'יסיהו תהליך הפוך והחליט להצטלם ללא הזקן ולהודיע על דרכו החדשה של יציאה מהדת. אחד ההיבטים המדהימים ביותר במוזיקה של מת'יסיהו הוא היכולת שלו לחצות גבולות תרבותיים ולאחד מאזינים מכל קצוות החברה. בין אם אתה חסיד אדוק או רסטאפרי שמת על בוב מארלי, יש משהו במוזיקה של מת'יסיהו שמדבר לנשמה - מסר אוניברסלי של תקווה, חוסן והתעוררות רוחנית.

"Youth" הוא לא רק שילוב עשיר של סגנונות מוזיקליים, אלא גם מיזוג חלק בין שני עולמות לכאורה נפרדים: הקצבים התוססים של תרבות הרגאיי והרוחניות העמוקה של המסורת החסידית היהודית. דרך המוזיקה שלו, מת'יסיהו מנווט בין עולמות אלה ביד אמן, מעניק לכל אחד מהם כבוד ויראה עמוקים, ויוצר שילוב הרמוני שמדבר אל החוויה האנושית הכלל-אנושית. מת׳יסיהו משלב באופן הרמוני מקצבי רגאיי עם מוטיבים יהודיים, ויוצר נוף סאונד שממכר ומעורר מחשבה כאחד. הצבתם זה לצד זה של האלמנטים הללו אינה נועדה לדלל אף אחת מהמסורות, אלא דווקא לשפר ולהעשיר אותן, ולהדגיש את הדמיון הטבוע ביניהן.ל "Fire of Heaven/Altar of Earth", לוקח אותנו לממלכה שבה רוחניות משתלבת עם האנרגיה הגולמית של הנעורים. יש דחיפות בקולו של מת׳יסיהו, להט שמדליק אש בתוכך, דוחק אותך לחבק את הזהות שלך בתשוקה חסרת בושה. וגם בשירים הבאים כמו "Jerusalem" אני מוצא תזכורת למורשת התרבותית העשירה שעיצבה אותי. גם אם היום נלקחה למקום אחר דרכו אני מסוגל להפתח והלסתכל עליה בעיניים אחרות ולהתחבר מחדש. ועם זאת, בין הקצבים הפועמים והשירות הנלהבות, יש רגעים של התבוננות שקטה. "What I'm Fighting For" ו-"WP" מזמינים לצלול עמוק אל תוך חביוני הנשמה, להתמודד עם הפחדים והספקות פנים אל פנים. ברגעים אלו של פגיעות, אני פתאום מוצא כוח - לא בתשובות אלא באומץ לשאול את השאלות ולהתמודד איתן.

"What I'm fighting for Is worth far more than silver and gold What I'm fighting for Is a chance to unite the past With the brother's coming home at last Fighting together for light"

אחד משיאי האלבום, "King Without a Crown", לוכד את תמצית ההופעות החיות של מת'יסיהו: האנרגיה הגולמית של הקהל מתמזגת עם השירה הנלהבת של האמן. זהו אולי אחד השירים האייקוניים ביותר של מת'יסיהו, ויש לכך סיבה טובה. בגרעין שלו, הוא המנון מרגש של גילוי עצמי והעצמה. הקולות הנלהבים והמילים החודרות של מת'יסיהו נוגעים עמוק, דוחקים את המאזינים לחבק את כוחם הפנימי ולהתעלות על קשיים. הגרוב המדבק והמסר העולה של השיר הופכים אותו לקלאסיקה חסרת זמן שממשיכה להעניק השראה לקהל ברחבי העולם.

"Strip away the layers and reveal your soul Got to give yourself up and then you become whole You're a slave to yourself and you don't even know You want to live the fast life but your brain moves slow If you're trying to stay high then you're bound to stay low"

האלבום "Youth" הוא יותר מאלבום - הוא עדות לכוחה המחוללת של המוזיקה לעורר את הרוח ולהצית את הנשמה. עבורי, זו מסע של גילוי מחדש - תזכורת לחבק את הנעורים שבפנים ולהמשיך לחקור את מעמקי הזהות והאמונות שלי באומץ, כל זאת תוך כדי קבלה עצמית ואהבה עצומה לעולם שפעם הרגשתי שהוא לא שלי.

שיהיה שבת שלום, והאזנה נעימה (: