Billy Joel - the stranger

היום נדבר על בילי ג'ואל, שהוא אחד האומנים האהובים עליי. השירים שלו, כגון "Piano Man", "Uptown Girl", "Just the Way You Are" ו-"New York State of Mind", הם מוכרים מאוד כולם. הם פופולריים עד כדי כך שהסיכוי שלא נחשפתם אליהם קלוש. אני יודע שמקצת האנשים יכולים לחשוב שזה קצת בסיסי לאהוב זמר פופ קלאסי, שבקלות אפשר לראות בו את שלמה ארצי של ארצות הברית, שבמקום להופיע בקיסריה הוא מופיע בMadison Square Garden. אבל אני חושב שהוא אומן מעניין מאוד, ועם כל כך הרבה נופך. אף שלשירים של ג'ואל מבנה פופ קלאסי, הם מורכבים ביותר ומרובי רבדים. הם מלאים בפרטים קטנים שמעמיקים את המשמעות שלהם.

אני נוהג לבחור מכל אומן אלבום שמציג אותו בדרך הכי מדויקת בעיניי, אך במקרה הנוכחי אני מתקשה להכריע בין שני אלבומים. האחד הוא אלבומו הראשון של billy joel, והשני – אלבומו המוכר ביותר – The Stranger. לבסוף, אחרי הרבה התלבטות, בחרתי באלבום The Stranger, כי הוא אכן גולת הכותרת של יצירתו. The Stranger הוא אלבום האולפן השישי של בילי ג'ואל, והוא יצא לאור ב-1977. האלבום מכר מעל עשרה מיליון עותקים, והוא אחד האלבומים הנמכרים ביותר בכל הזמנים. האלבום מציג את רבגוניותו של ג'ואל, את יכולותיו לספר סיפורים, ואת כישרונו המוזיקלי הבלתי-מעורער. מתחילתו ועד סופו הוא מרתק את המאזינים במילותיו הנלהבות, במלודיות הזכירות וביצירתיות שלו.

האלבום נפתח בשיר האיקוני "Movin' Out (Anthony's Song)", שיר בעל אנרגיה הגבוהה, שמעיד על הצפוי לאחריו. קטעי הפסנתר הקליטים והטקסטים על חלומותיו של המעמד הפועל תופסים מייד את תשומת הלב של המאזין. הביצוע הקולי הדינמי של ג'ואל מצליח להביא לביטוי את התסכול והנחישות של הפרוטגוניסט של השיר.

הטקסטים של ג'ואל באלבום כולו נוגעים במגוון נושאים – אהבה, מערכות יחסים, והמאבקים בחיי היום-יום. יכולתו לספר סיפורים בולטת בשירים דוגמת "Scenes from an Italian Restaurant", שיר שמורכב ממיני-אפוסים, שלוקח את המאזין למסע נוסטלגי דרך שלבים שונים במערכת יחסים. המעברים בין שלושת החלקים המובהקים של השיר חלקים, ומדגימים את יכולתו של ג'ואל לרקום נרטיבים משכנעים במוזיקה שלו.

דוגמה נוספת ליכולת האדירה שלו היא השיר "Vienna". ג'ואל הוא גם כותב שירים מצוין. הוא מסוגל לבטא רגשות מורכבים במילים פשוטות וקולחות. באמצעות המנגינה המהפנטת והמילים המתבוננות פנימה, השיר מזכיר למאזינים להאט, לאמץ את מסע החיים ולמצוא איזון. הפסנתר המלנכולי בפתיחה קובע את הטון המחשבתי, בעוד שירתו של ג'ואל מעבירה מסר חזק על האטת הקצב החיונית בחיינו. מילות השיר המטפוריות מעודדות סבלנות וסיפוק, ומזכירות לנו להעריך את ההווה ולמצוא הגשמה בקצב שלנו. מסר חשוב זה בא לביטוי במשפטים חודרים:

"You've got your passion, you’ve got your pride. But don't you know that only fools are satisfied?"

החשיפה הראשונה שלי לבילי ג'ואל די מביכה. הכרתי אותו דרך צפייה בסדרה Glee . Glee היא דרמת תיכון על מקהלה של בית ספר שמתכוננת להתחרות בתחרות המחוזית. בסדרה מבצעות הדמויות עיבודים מחודשים לשירים פופולריים. באחד הפרקים ביצעה הדמות קורט פגן את השיר "Only the Good Die Young", ובאופן אירוני, השחקן שגילם את קורט, קורי מונטיטיו, נפטר ב-2015.

את העובדה שביילי גואל יהודי גיליתי בדרך אגב: הדמות בסדרה, קורבן, אמרה באותה סצנה שהוא ממשיך ברצף של לשיר רק שירים של זמרים יהודים. לאחר בירור קצר גיליתי שבילי גואל אכן יהודי, וכי גדל בברוקלין. אז גם כאן הקשר היהודי חזק ונשמר.

השיר הוא שיר השנוי במחלוקת, שמשלב אלמנטים של רוק ושל gospel, והטקסטים המהפכניים שלו עוררו סערה עם צאתם. ג'ואל ניגש ללא פחד לנושא הדת, ומציג פרספקטיבה מעוררת מחשבה. האנרגיה של השיר מדבקת, מה שכמעט מאלץ את המאזין להצרף לשירה.

האלבום נחתם בשיר "Everybody Has a Dream", בלדה נוגעת ללב, החוקרת את החוויה האנושית האוניברסלית של שאיפה ותקווה לעתיד. מילותיו המתבוננות פנימה של ג'ואל מזכירות לשומע שהחלומות הם חלק חיוני מהאנושיות שלנו, והאינטנסיביות ההדרגתית של השיר, המלווה בליווי עשיר, מוסיפה עומק לקומפוזיציה. השיר משמש סיכום יפהפה לאלבום, המאגד נושאים כגון אהבה, גילוי עצמי, וחשיבות הדבֵקות בחלומות למרות הקשיים.

מבחינה מוזיקלית, "The Stranger" הוא עבודה מופת בכתיבת שירים ובעיצוב. כישורי הפסנתר של ג'ואל בולטים בחזית יצירתו, אך האלבום משלב גם אלמנטים של רוק, פופ, ג'אז ואפילו השפעות לטיניות. לדעתי בילי ג'ואל הוא אחד האומנים החשובים והמשפיעים ביותר במוזיקה המודרנית. הוא הצליח ליצור מוזיקה שנאהבת על ידי אנשים בכל העולם.

האזנה נעימה.